פסק-דין בתיק ת"א 3151-01-11

בפני תביעה כספית לפירעון בגין אשראי שהועמד בחשבון הבנק של הנתבע אצל התובע.

במוקד טענות ההגנה של הנתבע עומדת הטענה שלפיה כלל לא הייתה לו כוונה להתקשר בהסכם כלשהו עם התובע, לא לפתיחת חשבון, לא לנטילת הלוואה ולא כל הסכם אחר. לטענת הנתבע, כל התנהלותו מול התובע נעשתה במעמדו כנציגה של חברה שהיא היא זו שהתקשרה עם התובע. כך, למעשה, מבסס הנתבע את הגנתו על טענת "לא נעשה דבר" וטוען שיש להורות על בטלות כל ההסכמים שבינו לבין התובע.

העובדות

1.             התובע עוסק בעסקי בנקאות. הנתבע עסק, במועדים הרלוונטיים לתביעה זו (2008 - 2011) בעסקי הסעות עובדים, וזאת במסגרת חברת אחים דעאס הסעות בע"מ (להלן: "החברה"). הנתבע היה בעל 45% ממניות החברה, 10% ממניות החברה היו בבעלות אשתו של הנתבע ויתרת מניות החברה היו בבעלות אחיו של הנתבע, מועייד דעאס (להלן: "מועייד") (עדות הנתבע בעמ' 31 בפרוט').

2.             במהלך 2008 פנה הנתבע לסוכנות למכירת רכבים בשם "סיידון" מהוד השרון (להלן: "סיידון"), בקשר עם אפשרות לרכישת שני מיניבוסים של חברת פולקסוואגן (להלן: "הרכבים"). לאחר דין ודברים עם נציגי סיידון, נוצר קשר בין הנתבע לבין חברת ק.ל.ס. קפיטל בע"מ (להלן: "חברת ק.ל.ס."), אשר עוסקת במימון עסקאות רכישת רכבים, ונערכו בירורים בקשר עם העמדת מימון לרכישת הרכבים.

3.             פרטי העסקה המתגבשת לרכישת הרכבים והמימון הנדרש ליישומה גובשו והועלו על הכתב על ידי נציג חברת ק.ל.ס. ובעקבות זאת פנה נציג חברת ק.ל.ס. לתובע בבקשה שיעמיד את המימון הנדרש. התובע נעתר לבקשה להעמדת המימון ולצורך כך הגיעה ביום 1.5.08 עובדת התובע, גב' מוריה נחום (להלן: "מוריה") למשרדי סיידון, כשהיא מביאה עימה את המסמכים שהוכנו מראש בקשר עם פתיחת חשבון בנק אצל התובע והעמדת ההלוואה לרכישת הרכבים. מוריה פגשה את הנתבע, והנתבע חתם על המסמכים אשר הביאה עמה מוריה.

4.             על פי המסמכים שהוכנו על ידי התובע ונחתמו על ידי הנתבע ביום 1.5.08, פתח התובע חשבון בנק על שם הנתבע בסניף טרפון של התובע (חשבון *********; להלן: "החשבון"). בד בבד, הועמדה בחשבון הלוואה בסך של 511,266.50 ש"ח (להלן: "ההלוואה"), לפירעון ב- 60 תשלומים חדשיים רצופים. כספי ההלוואה יועדו למימון רכישת הרכבים וביום 2.6.08 הועברו על ידי התובע במישרין לחברת ק.ל.ס. ובסמוך לכך גם נמסרו הרכבים.

5.             כחלק ממתווה העסקה שסוכם בין הצדדים, נרשמו הרכבים בבעלותה של החברה וכך גם נערכו ונחתמו בה בעת גם מסמכים לרישום שעבוד הרכבים על ידי החברה להבטחת השבת ההלוואה לתובע, כאשר הנתבע חותם בשם החברה על מסמכי השעבוד.

6.             תשלומי ההלוואה נפרעו כסדרם עד בסמוך לאפריל 2010, ומאז לא הועברו עוד לתובע. בשלב זה בקש התובע לפעול למימוש השעבוד על הרכבים, ברם התברר שהשעבוד כלל לא נרשם וממילא שלא ניתן לממשו. ביום 3.1.11 הוגשה תביעה זו לפירעון יתרת החוב בחשבון בסך של 356,409 ש"ח.

תמצית טענות הצדדים, ההליך והראיות

7.             התביעה הוגשה בסדר דין מקוצר ובכתב התביעה נטען כי הנתבע לבדו אחראי בפירעון יתרת החוב בחשבון.

בבקשת רשות להגן אשר הגיש הנתבע, לא כפר הנתבע בתחשיבי התובע ביחס לחוב בחשבון, אך טען כי לא הוא, הנתבע, אשר חייב בפירעון החוב לתובע.

לטענת הנתבע, בכל המגעים שהיו לו בקשר עם רכישת הרכבים, ברור היה שהמימון מועמד לחברה והאחריות לפירעון ההלוואה מוטלת על החברה, אשר כבטחון מסכימה לשעבוד הרכבים. הוא עצמו, טען הנתבע, לא פעל אלא כמורשה חתימה של החברה ולא התכוון כלל להיות חייב אישית בפירעון ההלוואה או ערב לחובות החברה. כאשר מתברר כי מסמכי פתיחת החשבון נערכו כך שהוא עצמו רשום כלווה וחייב, טוען הנתבע כי הוטעה על ידי התובע ונפל קרבן למצגי שווא שנעשו גם תוך ניצול היעדר שליטתו בשפה העברית.

ועוד טוען הנתבע כי התובע התרשל כאשר לא רשם את השעבוד על הרכבים, ועקב רשלנות זו לא ניתן לממש את השעבוד ולמכור את הרכבים כך שממילא שיתרת ההלוואה הייתה מסולקת.

8.             בדיון אשר התקיים ביום 15.6.11 הורה בית המשפט (כבוד השופט אהוד שוורץ) על מינוי ב"כ התובע ככונסת נכסים למכירת הרכבים וכן הורה לנתבע למסור לב"כ התובע את החזקה ברכבים. בעקבות החלטה זו נמסרו הרכבים לב"כ התובע, נמכרו בהליכי הוצאה לפועל, ובדיווח מיום 4.1.12 נמסר שבמכירת הרכבים התקבלה תמורה בסך של 175,000 ש"ח. לאחר תשלום הוצאות הכינוס הודיע התובע על הקטנת סכום התביעה לסך של 258,989 ש"ח.

בהחלטה מיום 4.4.12 נקבע שתינתן לנתבע רשות להתגונן בכפוף להפקדת סך של 50,000 ש"ח בקופת בית המשפט, סכום שהופקד ביום 31.5.12.

9.             התובע תמך את טיעוניו בתצהירי מר נחום נחום, עובד חברת ק.ל.ס., ומר יובל יצחקי, עובד בסניף טרפון של התובע. בנוסף להם זומנה גם מוריה למתן עדות בלא תצהיר. הנתבע תמך את גרסתו בתצהירו וכן גם בתצהיר בנו, מר דעאס עלא (להלן: "עלא"). ביום 3.4.13 נחקרו העדים ובתום הדיון ניתנה לב"כ הצדדים ארכה להגשת סיכומים בכתב.

דיון

10.         אין מחלוקת על כך שמסמכי פתיחת החשבון והעמדת ההלוואה מתייחסים לנתבע עצמו כמי שהינו בעל החשבון, כמי שנטל את ההלוואה וכמי שהתחייב בהשבתה לתובע. המחלוקת בין הצדדים לא נסבה על פרשנות מסמכים אלו.